זוהר ארגוב - קול הזמיר לא ידום לעולם


ראשי | ביוגרפיה | דיסקוגרפיה | כתבות | הורדות | אודות האתר | הוסף למועדפים | צור קשר















לזוהר המאמי שלי \ פורסם במוסף שבעה ימים, 1989
בדימונה ובצפת, בחיפה ובבאר שבע, ממרפסות הבתים, במועדוני הלילה ובחנויות, עד היום, גם היום, שומעים אותו שר. איך הוא שר. כפרה, זוהר, מנשקות בחורות את הפוסטרים שלו. והבחורים בוכים, הכאב שלו נגע בכאב שלהם. הוא הרי שר מהחיים. פורסם במלאת שנתיים למותו במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות, 27.10.1989

ב-12 בנובמבר תערך אזכרה. עד היום באים לבקר את המשפחה. עושים להם כבוד בכל אירוע. בחתונה של ג'קי מקייטן התקבלה האם בכבוד של מלכים. עוד מעט ייצא גם גילי ארגוב, בנו יחידו, עם השיר "אבא שלי" לזכרו. המכירה, לפי אנשי החנויות, כבר מובטחת. כל דבר שנוגע או קשור איכשהוא לזוהר - קונים. קסטות, קלטות וידאו, פוסטרים. תעשייה שלמה חיה, פורחת. 'אין עוד זמר בארץ שמכר או מוכר כמוהו', אומרים בחנויות.

יוסי בלייש, 30, קיעקע על זרועו הימנית את פניו של זוהר, שמו ותאריך פטירתו. יומיים אח"כ גם ניסה להתאבד: "כששמעתי שהוא מת בכיתי כמו ילד. אני חושב שכמו שבכיתי אצל זוהר, לא בכיתי כשאמא שלי נפטרה. הוא מת ביום שישי, ביום ראשון הייתה חתונה לאחותי. אז ניסיתי להתאבד. חשבתי אין טעם לחיים בלעדיו. השארתי מכתב שאני רוצה להקבר לידו. פעם ראשונה ששמעתי אותו שר זה היה בחתונה. מישהי הביאה לי שני שירים מוקלטים שלו. מאז נקשרתי אליו. לכל מקום שהלך להופיע, הלכתי גם אני לשמוע אותו. הרבה לילות, עד אור הבוקר. עוד לפני 'הפרח בגני' ראיתי אותו בהופעה ברמלה. הוא שר שם שלושה שירים והקהל לא נתן לו לקום. ביום שהופיע בטלויזיה אצל מני פאר, הופיע אח"כ ב'פלקה'. באתי עם חבר שלי. בחיים אני לא אשכח את ההופעה הזו, איך הוא שר שם".

"כמו כל מעריץ, אני מחכה לכל קסטה שלו שתופיע ורץ לקנות. יש לי הכל. מהמעצר האחרון שלו יש לי את החולצה והמכנסיים שלו, מישהו שישב איתו בתא הביא לי. עד היום אני שומר את זה בארון. עד היום אני שומע את הקלטות שלו. היו מקרים שחברים שלי היו באים אליי הביתה בזמן ששמעתי את זוהר וראו אותי בוכה. כל שיר שלו זה סיפור מהחיים. מעביר בי צמרמורת. כבר כמה פעמים הלכתי אליו לקבר, אפילו באמצע הלילה. למה בלילה אני לא יודע, הרגליים מובילות מאליהן".

בשבוע בו זוהר מת, הלכו המון מעריצים בלי להתגלח. ביום השנה למותו הגיעו אלפים. סגרו את הרחוב, מילאו את בית הקברות. ביום שישי בבוקר הלכתי עם אחותו אביגיל לראות את הקבר. היא מספרת שעקרו את העציץ מהשיש שהיה מחובר למצבה עם הגיטרה השחורה. האם ביקשה מהמעריץ שלקח, שיחזיר למצבה בלי שאף אחד יידע. עד היום האבידה לא הושבה. מלכה, אחותו, ששנה אחרי מותו חטפה התמוטטות עצבים מעומס ההתרחשויות, מספרת על מטבעות כסף, שפתונים ומכתבים שהיא מוצאת על הקבר ולא מעזה לנגוע.

אחרי מותו, נערכו מופעים לזכרו, לטובת המשפחה. הכסף לטענתם, לא הגיע אליהם. בתאריך שהיה אמור להיות יום ההולדת שלו, ה-16 ביולי, עלתה המשפחה לקבר וגילתה שם עשרות מבקרים. לא היה מקום להניח זר אפילו. הנרות דלקו מסביב על הרצפה. כל המעריצים בכו. אחת המעריצות של זוהר, מסוג אחר לגמרי, היא תחיה אדר, עיתונאית ואשת טלויזיה. אשכנזיה כשרה למהדרין, שעברה הסבה מוסיקלית מהיום שפגשה את זוהר ארגוב בתחילת דרכו במועדון "אריאנה". אדר: "הרומן הזה שהיה לו עם המיקרופון. הוא שר וקרע את הלב. התפתחה בינינו ידידות יפה. אני עיתונאית, הוא זמר. אבל את זוהר אף פעם לא עניינו כתבות או יחסי ציבור. ידעתי שאם אני רוצה לראות אותו אני צריכה ללכת בלילה למועדונים. וכך היה. עד היום נמצאת אצלי בסלון תמונה שלי עם זוהר ועד היום אני שומעת קסטות שלו".

מעריצה אחת, חיפאית כבת 35, מגיעה פעם בשבועיים עם מונית לקבר. נהג המונית מחכה לה ליד בית הקברות ואח"כ הם חוזרים. מעריצה אחרת, בת 15, ברחה מהבית ולילה שלם ישנה על הקבר. ויש עוד מעריצה שכבר אחרי צבא שההורים נאלצו לאסור עליה להתקרב לכל דבר שמזכיר את זוהר כי עד כדי כך זה היה מוגזם. כמו שניתן לראות לא חסרים סיפורים. איש אחד קרא לילד שלו זוהר ארגוב. המשפחה של ארגוב הוזמנה לברית. מעריץ שרוף בשם ג'קי סיפר שאחרי ויכוחים נוקבים, אישתו הסכימה שיתלה בסלון את תמונתו של זוהר שצויירה במיוחד על נייר זכוכית.

לאמו של המלך קוראים המעריצים עד היום דודה. היא מספרת: "באים הרבה כל הזמן, גם מצלצלים. קודם כל הולכים לקבר אח"כ באים אליי להגיד שלום. השבוע הייתי בראשון עם שני סלים. פתאום איזה אחד שזיהה אותי סובב את האוטו והציע לקחת אותי הביתה. לא אמר מיהו בכלל, הוא רק רצה לראות את התמונה של זוהר. ביום חמישי האחרון באו הרבה. מחיפה, קריית גת, רמלה. חשבו יש אזכרה. הביאו פרחים. בראש השנה שהלכתי לקבר ראיתי המון אנשים ואת הקבר מלא נרות. הרבה מבקשים דברים שלו. מזכרות, תמונות, בגדים. חלק נתתי, חלק נשאר. אשה אחת מאשדוד חלמה שזוהר בא אליה בלילה, והיא בהריון. בבוקר בעלה קם, אמר חלמתי על זוהר. אמרו אם שנינו חלמנו, נקרא לילד על שם זוהר".

אחד המוכרים בתחנה המרכזית בת"א אומר שכל הזמן קונים זוהר. באים מעריצים ומבקשים פוסטרים חדשים. קונים קסטות חדשות, כל מה שיש להם כבר נקרע מרב שימוש. הם קונים כל דבר שהשם של זוהר מופיע עליו ולא מתווכחים על המחיר. ויש מי שמנצל את זה. אינסוף קומבינציות נעשו אחרי מותו. לוקחים כמה שירים מקלטות שונות, עושים מבחר שירי זוהר ארגוב, נמכר. לוקחים שיר אחד שלו וכמה של זמרים אחרים, מדפיסים תמונה שלו על העטיפה, נמכר. הקלטות גרועות, נמכרות. מקליטים שיר עליו, לזכרו, נמכר. לא רק בישראל הוא נמכר. גם בניו יורק, פאריז, ירדן ומצרים. מספרים שבזמן שישבו החיילים בתעלה, שמעו קסטות שלו מתנגנות מהצד השני.

אביהו מדינה מספר: "הוא הזמר הכי טוב שהיה. לכתוב לו הייתה חוויה. הייתי בטוח שהביצועים שלו יהיו כמו שאני רוצה. הוא שלט במיתרי הקול כמו וירטואוז. שבוע לפני שהוא נפטר הוא צלצל אליי מבית הסוהר ואמר לי: 'אבא אל תעזוב אותי אני רוצה שנמשיך לעבוד ביחד אני כבר בריא'. כתבתי לו עוד ארבעה שירים לזמן שייצא מהכלא. עד היום השירים אצלי. מהיום שמת לא כתבתי אף שיר".

הוא היה מלך המועדונים. הוא גדל שם. מספרים שבהתחלה, כשהוציאו את הקלטת "אלינור", לא הצליחו להדביק את הביקוש. אז מכרו עטיפות ארוזות ריקות ועד שבאו להחליף, כבר הקליטו עוד. אומרים שאחרי חתונה היה מגיע למועדון ושר אחר כך לעוד מועדון ואחריו עוד אחד. הוא פשוט אהב לשיר. פעם כשהיה חולה, אמרה לו אמו, 'זוהר איך אתה הולך לשיר ואתה כל כך צרוד'. זוהר חייך ואמר אני לא שר מפה אמא, והצביע על הגרון, אני שר רק מפה, והצביע על הבטן.

שרים לו "אך בתוך ליבנו הן חי עודך, אלוהים הוא עדנו נזכורך זוהר אור שמיים כך נשמור שמך" אך נדמה שהזמר דקלון מסכם בצורה הטובה ביותר: "הוא זמר שאף פעם לא מת, תמיד ישאר חי. הייתה כימיה בין הקהל ובינו. בהופעה שהייתה לנו ביחד הוא לא יכל לעמוד כבר על הרגליים אז הקהל החזיק אותו והוא שר. באהבה כזאת לזמר לא נתקלתי. הערצה עיוורת. הוא היה אחד בדורו. לא יקום לו יורש. היום, הוא כבר הפך לאגדה".


לרשימת הכתבות המלאה


























קול הזמיר לא ידום לעולם - אתר המעריצים של זוהר ארגוב. מאז שנת 2001