זוהר ארגוב - קול הזמיר לא ידום לעולם


ראשי | ביוגרפיה | דיסקוגרפיה | כתבות | הורדות | אודות האתר | הוסף למועדפים | צור קשר















הרגעים האחרונים - חמש שנים למותו
כתבה שפורסמה ביום 11 בנובמבר 1992 במוסף 'זמנים מודרניים' של ידיעות אחרונות במלאת חמש שנים למותו. בכתבה מספרים לראשונה קצינים בכירים במשטרה, ביניהם גם הקצין שחקר את נסיבות מותו של זוהר, על מסכת היחסים המיוחדת שהייתה להם איתו.

הדמויות שתפגשו בכתבה הם רב פקד מיכל כץ, קצינת המבצעים של משטרת מחוז המרכז; רב פקד יפה גולן, ראש משרד החקירות במשטרת ראשון לציון וניצב משנה אהרון טל, היום מפקד משטרת רחובות. בנוסף ליחסים החמים שנרקמו בין הקצינים לאסיר המיוחד, שלושתם מסכימים ביניהם גם על העובדה שזוהר לא היה עבריין אלא קרבן. ולא, הם לא שכחו אותו.

המעצר הראשון
רב פקד מיכל כץ, הקמבצי"ת הרצינית והנמרצת של מחוז המרכז, מתרככת ומשנה את טון הדיבור כשהיא מדברת על זוהר. היא היתה השוטרת הראשונה שעצרה אותו, כשהיה עדיין זמר חתונות אלמוני. כבר אז נוצרה ביניהם ידידות מוזרה, ידידות בין חוקר לנחקר. "היתי אז שוטרת טרייה, מיד אחרי קורס שוטרות ב-78'. אמנם היתי שוטרת מתחילה, אבל עם רקורד בתחום החינוך כמורה ומדריכת נוער. עבדתי אז כשוטרת במשטרת ראשון לציון. יום אחד התייצבה בתחנה בחורה נחמדה תושבת העיר, וסיפרה שהכירה במסיבה בחור נחמד ששר בתזמורת. אחרי ההופעה הוא הזמין אותה לביתו. שם החל לחבק ולנשק אותה בניגוד לרצונה עד שהצליחה להמלט מהמקום. הזמנתי את זוהר אליי לחקירה. הוא היה אז בן 23, רזה, גבוה וטיפוס חביב. החקירה הובילה את זוהר למאסר של שנה וחצי בפועל".

למרות שכץ היתה זו ששלחה את ארגוב לכלא בפעם הראשונה, הם נשארו חברים טובים. "הוא היה צמא לאהבה", היא מספרת. "איתי הוא שמר על יחסי כבוד וסימפטיה. אי אפשר היה לעבור על ידו בשיוויון נפש, הוא בלט בנוכחותו. כשהיתי נתקלת בו במסדרונות חדרי המשטרה, הוא היה פונה אלי ב'שלום גברת מיכל'. לפעמים היה מופיע מסומם ומתחנן בפניי: 'אני רוצה קצת כדורים'. היה בינינו קשר כל כך טוב שהוא שכח שאני שוטרת".

חודשיים לפני מותו ראתה אותו כץ בפעם האחרונה. "הבחנתי בזוהר צועד במסדרון הצר שבין חדרי החוקרים. את הקטע הזה לעולם לא אשכח. הוא היה מסומם לגמרי, התהלך כמו שיכור, ופנה למי שהיה אז מפקד הימ"ר במרחב: 'תן לי כדור. תן לי'. הוא התחנן לכדורים, ולא ידע מה נעשה איתו בכלל. הסתכלתי עליו והיה לי עצוב. כשנפגשנו לראשונה הוא היה אנונימי, כעת הוא כבר זמר מפורסם, אליל. ואותו אליל ההמונים עמד מולי רועד מקריז, בשפל המדרגה. נמחץ לי הלב לראות אותו ככה. 'זוהר תראה איך אתה נראה' התפרצתי לעברו. 'מה לעשות גברת מיכל, הכל בגלל הסמים. נסעתי לאמריקה ותראי מה הבאתי משם', הוא השיב לי. כעבור זמן קצר הוא נפטר".

"כששמעתי על מותו חשבתי על אמו, יונה. היא היתה יושבת שעות על הספסל וממתינה לבנה. היא היתה מחכה לו ולאחיו בצלאל שגם הוא נעצר לעיתים קרובות. לא היה לה מזל עם הבנים, אבל בנותיה היו נשמות טובות. נתקלתי באחותו של זוהר כשאבי אושפז בבי"ח לקשישים. היא טיפלה בו ביודעה מי אני. שתינו שתקנו. הסתכלתי באיזו מסירות טיפלה באבי השוטרת שעצרה את אחיה".

מישהו נתן לו להריח אבקה
רב פקד יפה גולן היתה ראש משרד החקירות במשטרת ראשון לציון בתקופה שארגוב כבר הדרדר עמוק לעולם הסמים והפשע. כקצינה הראשונה בארץ ששימשה בתפקיד רמחי"ת, הבינה היטב את כללי המשחק הנוקשים במגע עם עבריינים, אבל לא עם זוהר ארגוב. מצוקתו נגעה לליבה. היא מספרת: "בתקופה ההיא, שנת 86, זוהר היה מבוקש על עבירות מרמה במשטרת מרחב י-ם, והוא נעצר ע"י בלשים שלי בשל שימוש בסמים", היא נזכרת. "הבלשים שהביאו אותו אליי סיפרו לי שהוא אמר להם בדרך לתחנה: 'תתקדמו אני כבר מצטרף אליכם. אני קונה מנה ובא'. הבלשים פרצו בצחוק, וזוהר לא קלט בכלל על מה הצחוק, הוא לא שם לב שהם מהמשטרה בכלל".

"באחד המעצרים שלו, הצטרפתי כקצינה תורנית כדי לחתום על האסמכתא למעצר. ישבתי איתו במשרדי כשהובא אליי. הוא היה בביקור בארה"ב ומישהו נתן לו להריח אבקה. מאז התמכר. זוהר סיפר לי שמכר שרשרת זהב עם תליון חנוכיה ועליו יהלומים תמורת מנת סם אחת. משם, העברנו אותו לתחנת המעצר ברחובות. בדרך התחנן זוהר למנת פלאפל. כאב לי הלב עליו, והשוטר שהיה לידי היה נבוך כמוני. מה לעשות? לקנות או לא? כשהובילו אותו לתא המעצר רצתי לדוכן הפלאפל והספקתי להביא לו מנה. הוא ישב בתחנה והתענג על מנת הפלאפל שהבאתי לו. אני הסתכלתי עליו איך הוא אוכל בלהיטות של אדם חולה. בעיניי הוא לא היה מטיפוסי העבריינים שהכרתי. הוא היה נרקומן מסכן".

"עזבתי את תחנת ראשון לציון שבוע לפני מותו של ארגוב. היומנאי בתחנה שכח שסיימתי את תפקידי שם והתקשר לדווח לי שזוהר מת. זה היה רגע עצוב מאוד. נזכרתי איך סיפר לי על העושר שצבר במשך השנים ולבסוף ראיתי אותו לפני מותו בלי כסף למנת פלאפל. נזכרתי בתכנית הטלויזיה בה הופיע וסיפר על גמילתו. לי הוא סיפר איך הסמים נכנסו לו לנשמה והוא לא יגמל לעולם. והוא צדק".

מוות עצוב ואכזרי
ניצב משנה אהרון טל שימש בתפקיד סגן מפקד משטרת ראשון לציון כשנפגש עם ארגוב. השניים התידדו וגם לו היה קשה לעמוד בפני קסמו של הזמר שהיה קרבן של עצמו. "זוהר ביקש לדבר עם המפקד והפנו אותו אליי. התחלנו לפתח שיחה. עד מהרה השיחה התמשכה אל תוך הלילה. הוא ביקש שאמו תבוא אליו, וגם הלן שרעבי (גרושתו של בועז שרעבי) באה פעמים רבות. הוא היה במצב רוח ירוד ואפשרתי לו להתראות עמה. הוא סיפר לי שיש לו בעיות עם קולו, שבאמצע הופעה הגרון פתאום ניחר ונסתם, והוא לא יכל לשיר. הוא גם חשש לגבי בנו וחשש שיתדרדר כמוהו לעולם הסמים. 'הוא מתרומם מהר מאוד למעלה וזה לא טוב', אמר.

"כשזוהר היה עצור היומנאים לא הצליחו לתפקד. זוהר היה צורח צרחות אימים. חשדתי שהעצירים האחרים בתא לוקחים לו את כדורי ההרגעה. זוהר הרי היה מכור לא עבריין. בכלא הוא היה שפוט שלהם. הצעתי לו לצאת לחו"ל לגמילה אך הוא סרב. טען שבארץ הוא מוכר ועושים לו כבוד. בחו"ל הוא סתם עוד אחד".

את ליל ה-6 בנובמבר לא ישכח טל לעולם. "זוהר צרח כל הלילה. קצין תורן נכנס פנימה אליו וביקש שיפסיק. זה לא עזר כל כך. הוא התחיל לשחק משחק מסוכן: משלא עזרו צעקותיו לקבל עוד ועוד כדורי הרגעה, הוא לקח שמיכה, קרע אותה וקשר את קצה האחד לסורג החלון ואת הקצה השני כרך על צווארו. הקצין התורן נבהל וכבל את ידיו ורגליו באזיקים. זוהר המשיך לצרוח. 'יותר אני לא עושה את זה, זה היה בצחוק'. כעבור שעה וחצי נכמרו רחמיו של הקצין התורן והוא הסיר את האזיקים בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר. אח"כ כבר לא מיהר לתא כל פעם ששמע צרחות. בארבע בבוקר, בביקורת נוספת בתא, נמצא זוהר ללא רוח חיים.

הוא עמד על רגליו, ראשו שמוט ועל צווארו רצועות השמיכה. זוהר מת מחוסר אספקת חמצן למוח. הוא נרדם מכדורי ההרגעה כשהשמיכה קשורה לצווארו ורצועת השמיכה חסמה את מעבר החמצן לראש. בשפה הרפואית זה נקרא 'תשניק'. בצבא קוראים לזה 'הורדת זקיף'. לוחצים על שני העורקים בצוואר וגורמים לעילפון תוך כמה דקות. כשהוצאנו את זוהר מהתא הוא כבר היה ללא רוח חיים. הוא לא נרצח ולא התאבד בתלייה. הוא מת זקוף על רגליו מוות עצוב ואכזרי".


לרשימת הכתבות המלאה


























קול הזמיר לא ידום לעולם - אתר המעריצים של זוהר ארגוב. מאז שנת 2001