זוהר ארגוב - קול הזמיר לא ידום לעולם


ראשי | ביוגרפיה | דיסקוגרפיה | כתבות | הורדות | אודות האתר | הוסף למועדפים | צור קשר











בצל הזוהר
"בצל הזוהר" בודק את ההערצה סביב זוהר ארגוב. פורסם ב-ynet, שנת 2000.

היום, יום השנה ה-13 למותו של זהר ארגוב, יקרין ערוץ הלוויין "בריזה" את "בצל הזהר", סרטו הדוקומנטרי של הבמאי בני זאדה. הסרט מלווה ארבעה מתמודדים בתחרות כשרונות צעירים לזכרו של ארגוב, שנערכה בחסות הערוץ לפני כחודשיים. המופע התקיים בשיכון מזרח, מקום מגוריו של הזמר המנוח בתל-אביב.

זאדה לא נפל בפח של תיעודים קודמים של מעריציו של זהר ארגוב. הוא לא התייחס למעריצים המזמרים כאל קוריוז ביזארי, אלא הזדהה עם האנשים שהמציאות הישראלית דחקה לשוליים. "כשהוזמנתי לעשות את הסרט", אומר זאדה, "שאלתי את עצמי, מה עוד יכול להיות מעניין? הרי כבר סרקו את חייו של זהר, את עלייתו ונפילתו. החלטתי להשתמש בזהר כתירוץ, לעשות סרט על אנשים שיש להם חלומות על הזהר, תרתי משמע. הלכתי עם הדמויות שחיות בפריפריות. ניסיתי שהמצלמה שלי תהיה בגובה העיניים".

המופע הקנה לזאדה הזדמנות לבדוק האם המציאות החברתית בישראל השתנתה לטובה מאז מותו של הזמר הנערץ, ותשובתו היא חד משמעית: "לא. הדיכוי נמשך", הוא אומר. "הסרט, לפחות בשבילי, הוא תירוץ להזכיר לחברה הישראלית שיש את אלה ששכחנו אותם, אי שם בשכונות העוני. המורשת של זהר באה מכאב ועוני והמשתתפים במופע ממשיכים בנשיאת הלפיד", מוסיף זאדה.

החולמים
הסרט נפתח בשוט של מצלמה משוטטת וחסרת כיוון במבוכי התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. רק שירתם של משתתפי המופע, המתאספים במשרד בתחנה כדי להיבחן לתחרות, מונעת מהמצלמה ללכת לאיבוד. זאדה מתעד באופן נוגע ללב את אלעד עקיבא, תלמיד תיכון שחולם על כרטיס יציאה ממצפה רמון, ואת מלי כהן, גננת לחינוך מיוחד, שחייה השתנו בגיל 15 כשהתוודעה לקלטת של אלינור. היא הייתה למעריצה אדוקה של הזמר והחלה פוקדת את המועדונים בהם היה מופיע. היא נשואה לנרקומן שנמצא כיום בתהליך שיקום.

דמות נוספת בסרט הוא אלון זכריה, טכנאי מחשבים במקצועו, בחור כבד משקל משכונת דורה שבנתניה, שהוריו מאמינים שהזכייה בתחרות תעזור לו לרזות. הדמות האחרונה הוא איציק מסיקה, עובד עירייה מראשון לציון, מעריץ שרוף של זהר, המחזיק אוסף מדהים של חפצי המלך: מבגדים וחליפות עד שרשרת הזהב של ארגוב והכיפה שחבש בבר המצווה של בנו. בסופו של דבר, אף אחת מדמויותיו של זאדה לא זכתה בתחרות והסרט מסתיים בפרצופים מאוכזבים ודומעים כשברקע נשמעת שירת "הפרח בגני" של הזוכה המאושר.

שליח השכונות
זאדה, יליד שכונת התקווה, זכה בשנה שעברה בפרס ראשון של פסטיבל חיפה עבור סרטו הדוקומנטרי "חאמרה" שהתמקד בסיפורם של כמה טיפוסים צבעוניים, יושבי בית קפה זעיר בשכונת התקווה. סרטו הדוקומנטרי משנת 97', "מלח הארץ", שעסק בחייו של אליהו חדד, קשיש תושב כפר שלם, תיעד אדם אקסטרווגנטי העוסק באובססיביות בחיפוש עצמות כלבו האהוב שמת לפני למעלה מארבעים שנה. כיום מביים זאדה כתבה שבועית ל"תחנה מרכזית", המגזין המקומי של חברת הכבלים "תבל". מאז זכייתו בפסטיבל חיפה הוא הפסיק לעבוד כשליח על קטנוע ומתפרנס מאמנותו.

- מי זה זהר ארגוב בשבילך?
"סמל לטרגדיה של המזרחיים, של דור הבנים. הוא דומה לי, ככה אני מרגיש, גם אני נראה 'ערס' מזרחי. בזמנו, כשערכתי את עיתון "פעמון השכונות", ניסיתי לראיין אותו, אבל לא הצלחתי, הוא היה כבר עמוק בסמים. זהר היה הוא עצמו, לא ניסה להתחפש. הוא הצליח לגעת בתהילה, בשבילי ובשביל כולנו.


לרשימת הכתבות המלאה


























קול הזמיר לא ידום לעולם - אתר המעריצים של זוהר ארגוב. מאז שנת 2001